פרשת שבוע
הרב יניב חניאכדחשווןתשעה17/11/2014
שאלה:
שלום הרב, כתוב בפרשת שבוע בסיפור העקידה שאברהם אמר לנעריו שיחכו לו והוא יחזור עם יצחק. שואלים איך יכול להיות, הרי אברהם הלך לעקוד את יצחק, איך הוא ידע שיצחק לא באמת יעקד? התשובה היא שהיה לו רוח הקודש. אז השאלה שלי- אם היה לו רוח הקודש- מה היה הנסיון של א"א? תודה!
תשובה:
הכוונה היא שנזרקה בו רוח הקודש, כלומר- שהוא אמר את זה בצורה הנכונה אהל לא ממש הבין מה נאמר. זה דבר ידוע שלאנשים לפעמים נזרקת רוח הקודש, גם אם הם לא ממש מבינים את הנאמר. אברהם לא ידע, אולם דבריו תאמו את המציאותתשובות נוספות בנושא-
כיסוי עניים בקריאת שמע
אני מכיר שני הסברים לכיסוי העיניים בקריאת שמע- האחד הוא כדי שהאדם לא יראה דברים שיסיחו את דעתו בקבלת עול מלכות שמיים ושני הוא כי צריך ל"שוטט עם העיניים" למעלה, למטה ולצדדים בזמן אמירת קריאת שמע, כדי להראות שהקב"ה שולט בכל העולמות, ואם לא יכסו את העיניים האדם יתבייש לשוטט כך עם עיניו. ישנו גם טעם נוסף וחשוב על פי הסוד לכיסוי העיניים. בכל מקרה, אם קוראים קריאת שמע ללא כיסוי העיניים, אין צורך לחזור. מצד שני, חכמים קובעים שאם אדם לא כיוון בפסוק הראשון של קריאת שמע, הוא צריך לקרוא אותו שוב בכוונה
אני מכיר שני הסברים לכיסוי העיניים בקריאת שמע- האחד הוא כדי שהאדם לא יראה דברים שיסיחו את דעתו בקבלת עול מלכות שמיים ושני הוא כי צריך ל"שוטט עם העיניים" למעלה, למטה ולצדדים בזמן אמירת קריאת שמע, כדי להראות שהקב"ה שולט בכל העולמות, ואם לא יכסו את העיניים האדם יתבייש לשוטט כך עם עיניו. ישנו גם טעם נוסף וחשוב על פי הסוד לכיסוי העיניים. בכל מקרה, אם קוראים קריאת שמע ללא כיסוי העיניים, אין צורך לחזור. מצד שני, חכמים קובעים שאם אדם לא כיוון בפסוק הראשון של קריאת שמע, הוא צריך לקרוא אותו שוב בכוונה
טעמי המצוות
אחת השאלות הגדולות בחיים הדתיים והאמוניים נוגעת לטעמי המצוות ולסיבה שלהם. למה אנחנו צריכים להתנהג כך או לעשות כך וכך... וישנה מחלוקת עקרונית, עם פנים לכאן ולכאן, האם אנחנו יכולים להבין את המצוות או לא.
לדוגמא, לגבי מצוות שילוח הקן לכאורה יש טעם מובן וברור – ניתן לחשוב שהסיבה היא שהקב"ה מרחם על האמא ולכן צריך לשלוח אותה לפני שלוקחים את הבנים. אולם דווקא לגבי מצווה זו אומרים חכמים שמי שאומר שהטעם שלה הוא רחמנות ה' הוא טועה, אלא טעם המצווה לא ידוע. ולהיפך, על פי דעת המקובלים הסיבה למצווה הזו היא אכזריות! "לפי דבריהם הפנימיים (שצריכים הבנה עמוקה) המטרה היא לצער את הציפור בשילוח, מה שגורם לקב"ה ל"היזכר" בצערה של השכינה..."
באופן כללי אנחנו יודעים תמיד שאנו לא מבינים את טעמי המצוות והם גזירות אלוקיות. ואם יש מצווה שבה אנחנו "מבינים" או יודעים את הטעם, אנחנו מתייחסים להבנה הזו כאל טעם מסייע, כאל "עוד משהו" ולא כאל סיבה מרכזית לשמור מצווה.
קשר עם בחורה מבוגרת
סליחה על השאלה, אבל אתם דתיים או לא? כמו כן האם את יכולה לפרט יותר לגבי סוג הקשר?
סליחה על השאלה, אבל אתם דתיים או לא? כמו כן האם את יכולה לפרט יותר לגבי סוג הקשר?
חנוכה של נפילות באינטרנט
כפי שאתה בטח יודע (ולכן שאלת כאן), אני עוסק בנושא הזה המון, המון פעמים וזמן. למעשה אפשר לומר שכל חיי הרוחנים מוקדשים למאבק הזה.
ובכל זאת ולמרות הכל, אין לי תשובה חד משמעית לשאלה שלך. רק שזה מאבק קשה, ארוך ומתיש.
בראש ובראשונה, צריך לחשוב על פתרונות טכניים, החל מסינון (אני מבין שזה לא אפשרי לכל אחד), פיקוח וכדומה... וכלה בקריאה של המון תשובות בנושא. יש לי גם קורס ברשת שיש בו חמישה או ששה שיעורים בעניין הזה. אז הוא לא בדיוק נועד למכורים (בלי אמירה כרגע שאתה מכור או לא, אני לא יודע מספיק, אם כי זה נשמע לי קרוב לזה), אלא יותר לאנשי חינוך.פעם הוא היה בתשלום, אבל בגלל אנשים כמוך ושאלות כאלה הורדתי את הדרישה לתשלום.
כמו כן צריך לאמץ כמה דרכי התנהגות שעליהם אכתוב עוד מעט... אבל חייבים להבין שזו בעיה קשה ואני אפילו מתחיל לחשוב שאצל חלק מהאנשים היא בלתי פתירה. לפחות לא באופן גורף ומוחלט. חלק מאיתנו פשוט חייבים לעבוד מול מחשב, לא יכולים משום מה לשים סינון (או יודעים איך לעקוף אותו), וכבר ראו מספיק מהחומר הממכר כדי שהם יפלו שוב ושוב ושוב. אז אפשר להגדיל את ההפסקות, אפשר לעבור חודשים בלי ליפול, אבל זה מאבק שבו, אם אלה התנאים, אי אפשר לנצח.
אני אישית גם התייאשתי מליצור פתרון טכני שאותו ניתן לשווק, העלויות גדולות מידי והשוק אכזרי מידי.
כך שמה שנותר זה ללמוד לעבור את זה, מדרגה אחרי מדרגה, שלב אחרי שלב... להשתפר לאט לאט וכך לנצח. אני יודע שזה לא מעודד ואני עצמי תוהה אם זה נכון לומר את זה למישהו. ואני גם יודע שיש רבים מחברי שחושבים ש"אני מגזים" או סתם מייאש. אבל כך אני חש ואני חושב שצריך לומר את זה. בתשובות השונות שלי בעניין באתר וכן בקורס שאליו הפניתי, בטח ניתן לראות את העוצמות של המלחמה, את הכספים שמושקעים ואת עוצמת הזבל שיש בתחום הזה, ככה שאנשים רגילים מתקשים מאוד מאוד לעמוד בזה.
ובכל זאת כמה רעיונות-
1) להפוך את זה לכמה שיותר קשה- לקרוא, ללמוד, לעסוק בזה... לדעת שאם נופלים זו נפילה ושחייבים לקום מהר. לא לתת לזה לבוא בקלות. מבחינת העבודה שלך אפשר חצי סינון? שים חצי. אפשר פיקוח? שים פיקוח... להפוך את זה לקשה.
2) לעשות איזו שהיא מניה מסודרת של הקשיים והנפילות. הרבה פעמים הבעיה היא שיש תחושה ש"אני לא שווה", אני כל הזמן נופל, אני מגעיל (או מגעילה) וכדומה... מניה של הנפילות וההצלחות היא כלי לברר מה המצב. פשוט לוקחים יומן, או אפילו דף בכיס וכותבים כמה תאריכים שבהם קשה במיוחד ובהם נפלתם. זה לא יעיל למי שנופל כל יום, אבל למי שמצליח, פתאום הוא רואה ששבועיים הוא החזיק ויומיים לא, וזה נותן פרופוקציה.
3) לא לבוא לאינטרנט/ מחשב/ טלפון בלי לדעת מה רוצים לעשות עכשיו. זה מתכון ברור לנפילה. זה שיעמום לבלות במקום אחר- ספורט, קריאה וכדומה. אנימבין, היום, שלא כולם תלמידי חכמים ויכולים לשבת ללמוד בכל מצב... אז צריך שהזמן יהיה עמוס ולא יהיה בו מקום לנפילות. ככל שהזמן מהנפילה האחרונה מתרחק (על פי הטבלה שעשינו), ניתן להקל מעט בלחץ הזמן.
4) לשתף מישהו- זה אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר. כלי הכרחי, ולא ניתן לערעור. אחד מהסיבות הכי חזקות לנפילות הוא ההכרח לשמור על שקט, בגלל הבושה. ולכן ה"שד" הולך וגדל, הולך וטופח, הולך והופך למשהו שלא ניתן להכיל. שיתוף של מישהו, הורדת העניין למילים, סיפור ותגובות, עוזרות מאוד. מפחיתות את הפחד ואת ההרגשה של חוסר אונים. שזה שלב חשוב בנפילה.
5) טיפ שלמדתי מכמה מעשנים- להפוך אפילו את השימוש הרגיל לקצת יותר קשה. זה נשמע מוזר, אולם זה עובד. מעשנים למדו שאם הם שמים את קופסת הסיגריות על המקרר- הם מעשנים פחות מאשר אם היא בכיס. יש איזו עצלות טבעית כזו שמונעת אחת או שתיים ביום. נכנסת הביתה? שים את הטלפון בחדר הרחוק. אתה במשרד? שים אותו במגירה. או מאחרי ארון נעול. זה מדהים ומשונה כמה זה עוזר... צדיקים ממני יגידו לך לשים את הטלפון ליד ספר קודש. המראה של ספר קודש או תפילין מרתיע מנפילה מיידית. אולם משנים של ייעוץ אני למדתי שברגע שזה נכנס, זהנכנס ולא שמים לב לספרים. אבל אולי. בכל מקרה- להפוך את זה לקשה יותר. פחות זמין, קצת יותר עצלני.
6) לקבוע "עונש" מידתי במקרה של נפילה. לא משהו מפלצתי, אבל נניח תרומה של 100 ש"ח לצדקה בכל פעם שזה קורה. זה יוצר עוד הרתעה פנימית.
אלו העצות המרכזיות שבהן אני יכול להיזכר עכשיו. אני מבין ויודע כמה זה יכול להיות קשה ומעיק, כמה זה שובר אנשים לשניים. ואני יודע, ככל הנראה ולצערי, שיש כאלה שיתמודדו עם זה הרבה זמן. אולי שנים אולי יותר. אולם זה מאבק שבגדול אפשר להתמודד איתו. ולהבין שבמצב כזה נפילה היא חלק מההתרוממות שבאה אחריה.
לגבי העניים של אלוקים צוחק עלי, או נפילות בזמנים רוחניים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על זה. יש כמה שאמרו לי... אני לא יודע מה לומר על זה, כיאני מאלה שחושבים שלא כל אחד הוא כל כך רוחני עד שהקב"ה שעצמו יטרח ל"הפיל" אותו. כלומר- אתה צריך להיות מאוד רוחני כדי שהחנוכה שלך יהיה כזה שדווקא אז יחליטו משמיים להתעסק איתך. אולי. יכול להיות. אבל מה שחשוב הוא שזה קורה וצריך להתמודד עם זה.
בכלל, אני חושב שהבעיה הוא לא קשורה כבר רק לאלוקים, או לדת. זה נזק כללי לאדם שלא קשור רק לרוח ולדת ולכן זה לא ממש משנה אם מפילים אותך משמיים או שאתה נופל. צריך להתמודד עם זה בכל מקרה.
כפי שאתה בטח יודע (ולכן שאלת כאן), אני עוסק בנושא הזה המון, המון פעמים וזמן. למעשה אפשר לומר שכל חיי הרוחנים מוקדשים למאבק הזה.
ובכל זאת ולמרות הכל, אין לי תשובה חד משמעית לשאלה שלך. רק שזה מאבק קשה, ארוך ומתיש.
בראש ובראשונה, צריך לחשוב על פתרונות טכניים, החל מסינון (אני מבין שזה לא אפשרי לכל אחד), פיקוח וכדומה... וכלה בקריאה של המון תשובות בנושא. יש לי גם קורס ברשת שיש בו חמישה או ששה שיעורים בעניין הזה. אז הוא לא בדיוק נועד למכורים (בלי אמירה כרגע שאתה מכור או לא, אני לא יודע מספיק, אם כי זה נשמע לי קרוב לזה), אלא יותר לאנשי חינוך.פעם הוא היה בתשלום, אבל בגלל אנשים כמוך ושאלות כאלה הורדתי את הדרישה לתשלום.
כמו כן צריך לאמץ כמה דרכי התנהגות שעליהם אכתוב עוד מעט... אבל חייבים להבין שזו בעיה קשה ואני אפילו מתחיל לחשוב שאצל חלק מהאנשים היא בלתי פתירה. לפחות לא באופן גורף ומוחלט. חלק מאיתנו פשוט חייבים לעבוד מול מחשב, לא יכולים משום מה לשים סינון (או יודעים איך לעקוף אותו), וכבר ראו מספיק מהחומר הממכר כדי שהם יפלו שוב ושוב ושוב. אז אפשר להגדיל את ההפסקות, אפשר לעבור חודשים בלי ליפול, אבל זה מאבק שבו, אם אלה התנאים, אי אפשר לנצח.
אני אישית גם התייאשתי מליצור פתרון טכני שאותו ניתן לשווק, העלויות גדולות מידי והשוק אכזרי מידי.
כך שמה שנותר זה ללמוד לעבור את זה, מדרגה אחרי מדרגה, שלב אחרי שלב... להשתפר לאט לאט וכך לנצח. אני יודע שזה לא מעודד ואני עצמי תוהה אם זה נכון לומר את זה למישהו. ואני גם יודע שיש רבים מחברי שחושבים ש"אני מגזים" או סתם מייאש. אבל כך אני חש ואני חושב שצריך לומר את זה. בתשובות השונות שלי בעניין באתר וכן בקורס שאליו הפניתי, בטח ניתן לראות את העוצמות של המלחמה, את הכספים שמושקעים ואת עוצמת הזבל שיש בתחום הזה, ככה שאנשים רגילים מתקשים מאוד מאוד לעמוד בזה.
ובכל זאת כמה רעיונות-
1) להפוך את זה לכמה שיותר קשה- לקרוא, ללמוד, לעסוק בזה... לדעת שאם נופלים זו נפילה ושחייבים לקום מהר. לא לתת לזה לבוא בקלות. מבחינת העבודה שלך אפשר חצי סינון? שים חצי. אפשר פיקוח? שים פיקוח... להפוך את זה לקשה.
2) לעשות איזו שהיא מניה מסודרת של הקשיים והנפילות. הרבה פעמים הבעיה היא שיש תחושה ש"אני לא שווה", אני כל הזמן נופל, אני מגעיל (או מגעילה) וכדומה... מניה של הנפילות וההצלחות היא כלי לברר מה המצב. פשוט לוקחים יומן, או אפילו דף בכיס וכותבים כמה תאריכים שבהם קשה במיוחד ובהם נפלתם. זה לא יעיל למי שנופל כל יום, אבל למי שמצליח, פתאום הוא רואה ששבועיים הוא החזיק ויומיים לא, וזה נותן פרופוקציה.
3) לא לבוא לאינטרנט/ מחשב/ טלפון בלי לדעת מה רוצים לעשות עכשיו. זה מתכון ברור לנפילה. זה שיעמום לבלות במקום אחר- ספורט, קריאה וכדומה. אנימבין, היום, שלא כולם תלמידי חכמים ויכולים לשבת ללמוד בכל מצב... אז צריך שהזמן יהיה עמוס ולא יהיה בו מקום לנפילות. ככל שהזמן מהנפילה האחרונה מתרחק (על פי הטבלה שעשינו), ניתן להקל מעט בלחץ הזמן.
4) לשתף מישהו- זה אחד הכלים הכי חזקים שאני מכיר. כלי הכרחי, ולא ניתן לערעור. אחד מהסיבות הכי חזקות לנפילות הוא ההכרח לשמור על שקט, בגלל הבושה. ולכן ה"שד" הולך וגדל, הולך וטופח, הולך והופך למשהו שלא ניתן להכיל. שיתוף של מישהו, הורדת העניין למילים, סיפור ותגובות, עוזרות מאוד. מפחיתות את הפחד ואת ההרגשה של חוסר אונים. שזה שלב חשוב בנפילה.
5) טיפ שלמדתי מכמה מעשנים- להפוך אפילו את השימוש הרגיל לקצת יותר קשה. זה נשמע מוזר, אולם זה עובד. מעשנים למדו שאם הם שמים את קופסת הסיגריות על המקרר- הם מעשנים פחות מאשר אם היא בכיס. יש איזו עצלות טבעית כזו שמונעת אחת או שתיים ביום. נכנסת הביתה? שים את הטלפון בחדר הרחוק. אתה במשרד? שים אותו במגירה. או מאחרי ארון נעול. זה מדהים ומשונה כמה זה עוזר... צדיקים ממני יגידו לך לשים את הטלפון ליד ספר קודש. המראה של ספר קודש או תפילין מרתיע מנפילה מיידית. אולם משנים של ייעוץ אני למדתי שברגע שזה נכנס, זהנכנס ולא שמים לב לספרים. אבל אולי. בכל מקרה- להפוך את זה לקשה יותר. פחות זמין, קצת יותר עצלני.
6) לקבוע "עונש" מידתי במקרה של נפילה. לא משהו מפלצתי, אבל נניח תרומה של 100 ש"ח לצדקה בכל פעם שזה קורה. זה יוצר עוד הרתעה פנימית.
אלו העצות המרכזיות שבהן אני יכול להיזכר עכשיו. אני מבין ויודע כמה זה יכול להיות קשה ומעיק, כמה זה שובר אנשים לשניים. ואני יודע, ככל הנראה ולצערי, שיש כאלה שיתמודדו עם זה הרבה זמן. אולי שנים אולי יותר. אולם זה מאבק שבגדול אפשר להתמודד איתו. ולהבין שבמצב כזה נפילה היא חלק מההתרוממות שבאה אחריה.
לגבי העניים של אלוקים צוחק עלי, או נפילות בזמנים רוחניים. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע על זה. יש כמה שאמרו לי... אני לא יודע מה לומר על זה, כיאני מאלה שחושבים שלא כל אחד הוא כל כך רוחני עד שהקב"ה שעצמו יטרח ל"הפיל" אותו. כלומר- אתה צריך להיות מאוד רוחני כדי שהחנוכה שלך יהיה כזה שדווקא אז יחליטו משמיים להתעסק איתך. אולי. יכול להיות. אבל מה שחשוב הוא שזה קורה וצריך להתמודד עם זה.
בכלל, אני חושב שהבעיה הוא לא קשורה כבר רק לאלוקים, או לדת. זה נזק כללי לאדם שלא קשור רק לרוח ולדת ולכן זה לא ממש משנה אם מפילים אותך משמיים או שאתה נופל. צריך להתמודד עם זה בכל מקרה.
ביאה דרך איברים
בראש ובראשונה הרמב"ם, שכותב "ובא דרך איברים", ולפי רוב הפרשנים הכוונה היא בדיוק לזה.
כמו כן זכור לי במפורש אחד השותי"ם שדן בשאלה (לצערי כרגע לא מצאתי את השו"ת) של מי שלא יכול לקיים עם אשתו באותו מקום, והמליץ לו השואל על "שלא כדרכה" בפי הטבעת וכותב לו בעל השו"ת "ולמה נצריכו למקום הטינופת כאשר יכול לבוא דרך איברים".
עדכון לתשובה, בעזרת הרב דני סתר מבית אל מצאתי את המקור, מדובר על ספרו של הרב שמואל קדר זצ"ל, "קדושת האוהל".
לגבי אוננות, לענ"ד לא נחשב כדרך איברים, כי אז הרי הזרע לא יוצא על גופה...
המקרים שבהם מותר הם בדיוק המקרים שתיארת, כאשר ישנו קושי, רפואי, פיזי, פסיכולוגי וכדומה לקיים יחסים באותו מקום.
בראש ובראשונה הרמב"ם, שכותב "ובא דרך איברים", ולפי רוב הפרשנים הכוונה היא בדיוק לזה.
כמו כן זכור לי במפורש אחד השותי"ם שדן בשאלה (לצערי כרגע לא מצאתי את השו"ת) של מי שלא יכול לקיים עם אשתו באותו מקום, והמליץ לו השואל על "שלא כדרכה" בפי הטבעת וכותב לו בעל השו"ת "ולמה נצריכו למקום הטינופת כאשר יכול לבוא דרך איברים".
עדכון לתשובה, בעזרת הרב דני סתר מבית אל מצאתי את המקור, מדובר על ספרו של הרב שמואל קדר זצ"ל, "קדושת האוהל".
לגבי אוננות, לענ"ד לא נחשב כדרך איברים, כי אז הרי הזרע לא יוצא על גופה...
המקרים שבהם מותר הם בדיוק המקרים שתיארת, כאשר ישנו קושי, רפואי, פיזי, פסיכולוגי וכדומה לקיים יחסים באותו מקום.
מה פירוש "רצה והחלצינו?"
גם אני התלבטתי בכך, צריך לזכור את ההמשך, רצה והחליצנו ה' אלוקינו במצוותיך ובמצוות יום השביעי... דהיינו,צאנחנו מבקשים מהקב"ה שירצה (משהו כמו "יהי רצון מלפניך...") ויגרום לנו להיות "חלוצים" במצוות, דהיינו לרוץ אחרי המצוות בשמחה ובהתלהבות, כמו חלוצים בדרך.
גם אני התלבטתי בכך, צריך לזכור את ההמשך, רצה והחליצנו ה' אלוקינו במצוותיך ובמצוות יום השביעי... דהיינו,צאנחנו מבקשים מהקב"ה שירצה (משהו כמו "יהי רצון מלפניך...") ויגרום לנו להיות "חלוצים" במצוות, דהיינו לרוץ אחרי המצוות בשמחה ובהתלהבות, כמו חלוצים בדרך.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא תורה/ פרשת שבוע
מוצרים
